<h1>השלמה — סנהדרין</h1>
<h2>דף כח:</h2>
הכי גרסינן בפר"ש ז"ל [סנהדרין ה' ע"א] מר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה (דרב פפא) [דרב יוסף] אמר ליה אם קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים. פי' אם קבלוך עלייהו הן דין הן טעות לא תשלים ואי לא דאמרי לך דין תורה דיינת לן זיל שלים. הא דאמרינן לקמן [ו' ע"א] איתיביה ר' אבא לר' אבהו דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו הכא במאי עסקינן דקבלוה עלייהו אי הכי אמאי משלם מביתו דאמרת ליה דיינת לי דין תורה. ואפילו הכי קתני סיפא ואם היה מומחה לרבים פטור מלשלם ומר זוטרא ודאי מומחה הוה לא קשיא חדא דאיכא למימר ההוא בדנקיט רשותא מבי ריש גלותא ואפילו תימא דלא נקיט רשותא הא מוקמינן לה לקמן בפרק אחד דיני ממונות [ל"ג ע"א] בשאין גדול ממנו בחכמה ובמנין חייב לשלם אע"פ שהוא מומחה מיהו ר"ש ז"ל פי' לקמן דבשיש גדול ממנו בחכמה ובמנין מחזירין הדין וקשיא לן לפירושא דהתם רב נחמן שני כאן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין כאן שאין גדול ממנו אליבא דרב יוסף הוא דשני הכי דאמר התם כאן במומחה כאן בשאינו מומחה ואם כן אמאי אמר רב יוסף הכא זיל שלים דהא רב יוסף גדול ממר זוטרא בחכמה ובמנין היה ואליבא דרב יוסף מחזירין את הדין ומיהו בשמעתא דהתם פריק פרוקא אחרינא. רב ששת מוקים חלוק בין טעה בדבר משנה ובין טעה בשיקול הדעת. ורב [חסדא] אמר כאן שנשא ונתן ביד כאן בשלא נשא ונתן ביד אידי ואידי בשאינו מומחה אבל במומחה פטור. ודוקא דנקיט רשותא לפר"ש ז"ל. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל. פי' דכל היכא דקבלוה אע"ג דלא נקיט רשותא מיפטר.
מדברי הרב אלפסי ז"ל משמע דטועה בדבר משנה אפילו נשא ונתן ביד פטור ואפילו ליתה בעינה כיון דאלו (ליתה) [איתה] הדרא בעינה. דלאו כלום עביד. והכי משמע בשמעתא דהלכה חמורך טרפון. ולפי הפסק הזה אית לן למימר דהא דאמרינן בריש אלו טרפות [מ"ג ע"ב] תורא בין לרב בין לשמואל משרי שרי זילו ואמרי ליה לרבא בריה דרב יוסף בר חמא דלישלם דמי תורא למריה. לאו טועה בדבר משנה הוא אלא בשקול הדעת. מיהו ר"ש ז"ל כתב התם דטועה בדבר משנה הוא והכי גבי הלכה חמורך טרפון. נראה מתוך פר"ש ז"ל שלא האכילה ר' טרפון לכלבים אלא הבעלים האכילה לכלבים על פי ר' טרפון וכיון דטועה בדבר משנה הוה אינהו דאפסדי אנפשייהו כשהאכילה לכלבים ולפיכך אמרו כיון דאלו הוי פרה הדרא בעינה דינך לאו דינא הוא. ולא עבדית ולא כלום השתא נמי לא עבדת ולא כלום דאינהו אפסדי אנפשייהו. אבל אם האכילה ר' טרפון לכלבים אף על פי שטועה בדבר משנה הוא משלם דכגזלן דמי כי מי יכריחנו שיאכילנה לכלבים וכל חכם יוצא ידי שמים אם יאמרו זו טריפה וזו אסורה. ולא דמי לדין דזימנין דלא צייתי דינא ויש לדיין להוציא המשכון מיד המחייב מסקנא דשמעתא דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דלא מקשינן ריבים לנגעים אבל סומא בשתי עיניו פסול לדון דהוי כלילה ומשנה שלמה שנינו כל הכשר לדון כשר להעיד. ואף על גב דאשכחן בכמה דוכתי בתלמודא דרב ששת ורב יוסף הוו דייני דיני וחדא מינייהו בפרק הכותב גבי אימיה דרמי בר חמא דאוקמיה רב ששת בנכסיה דילמא התלמידים שהיו לפניהם היו דנין בדבר ורב ששת אוקמיה בנכסיה כדין התלמידים. אי נמי התם בדקבליה ולא אמרינן סומא פסול אלא בדלא קבליה וזהו הנכון.
